שקט נפשי זה לא מותרות: כל מה שחשוב לדעת על שעון מצוקה לקשישים
ישנו תרחיש אימים שעשוי להתרוצץ בראשו של כל אדם המטופל בהורה מבוגר החי בגפו: מה יקרה אם ההורה הקשיש ייקלע בדירתו למצב של מצוקה, דוגמת אירוע חירום רפואי, הידרדרות מהירה במצב הבריאותי, החלקה באמבטיה, נפילה על הרצפה וכן הלאה.
על פי תסריט האימים הזה, עלול ההורה לחוש חוסר אונים כשהוא שרוע במשך זמן רב על הרצפה, מבלי שיוכל להתרומם ולהגיע עד למכשיר הטלפון כדי להזעיק עזרה. בנסיבות הללו, שעון מצוקה לקשישים הוא בגדר פתרון אופטימלי.
זאת, מעצם יכולתו למנוע מלכתחילה תרחישים מסוג זה, ובפרט על רקע העובדה שלפי הנתונים הסטטיסטיים כ- 350 אלף אנשים בגילאי 65 ומעלה נופלים בישראל מידי שנה, כמחציתם בני 75 או יותר.
אז מהו בעצם שעון מצוקה לקשישים?
מהנתונים הסטטיסטיים עולה עוד שבקרב 15% מהם מהווה הנפילה שלב ראשון לקראת הידרדרות מהירה, שבעקבותיה הקשיש אינו חוזר יותר לתפקוד רגיל. אז מהו בעצם שעון מצוקה לקשישים? מבית יד להחלמה מציינים שמדובר בלחצן מצוקה נייד המיועד לענידה על היד (בדומה לשעון). במקרים שבהם שרוי הקשיש במצב של מצוקה, כל שהוא נדרש לעשות זה ללחוץ על המתג.
הפעולה מקשרת אותו באופן מידי למוקד מאויש שנקבע מראש (כמו למשל מוקד רפואי פרטי, מד"א, בן משפחה, כוחות המשטרה וכיו"ב) ושנותן מענה לקריאות מצוקה. בהקשר זה, ראוי להבהיר שהמוקד זמין מסביב לשעון ומספק שירות 24 שעות ביממה, במשך 365 יום בשנה, מה שמאפשר שקט נפשי הן לקשיש לבני משפחתו.
מי זכאי למתן שירותי לחצן מצוקה?
חשוב לדעת שכול אדם שמקבל קצבת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, זכאי למתן שירותי לחצן מצוקה. ניתן לקבל את השירות בתמורה לרבע שעת טיפול שבועית, זאת ללא עלות נוספת. השירות כולל התקנת לחצן הפעלה נייח על הקיר, לחצן הפעלה נייד (כמו לדוגמה שעון מצוקה לקשישים) שאותו נושא האדם על גופו, כמו גם שירותי מוקד המספקים מענה מיידי 724 לקריאות המצוקה, תוך אזעקת גורמי טיפול רפואיים ויצירת קשר עם בני משפחה.
בנוסף, גם משפחות חללי פעולת איבה (הורים, אלמנות, אלמנים ויתומים ששכלו בפעולת איבה את שני הוריהם) זכאים להשתתפות במימון השירות מהמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לעמידה בתנאי הסף, וכן אזרחים ותיקים חברי קהילה תומכת (מטעם המחלקה לשירותים חברתיים שברשות המקומית), ונכי צהל שנקבעו להם 30% נכות או יותר והגיעו לגיל הפרישה (מטעם אגף השיקום שבמשרד הביטחון).
